בר"מ 67193-11-24 קסיונג נ' משרד הפנים (22.12.2024)
בית המשפט העליון דחה בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי, שדחה בקשה לסעד זמני למניעת הרחקת המבקש, אזרח סין, עד להכרעה בערעור על פסק דינו של בית הדין לעררים.
המבקש שהה בישראל משנת 2021 מכוח רישיון ישיבה מסוג ב/1 לעבודה כמומחה זר, ובשנת 2023, לאחר שתוקף רישיונו פקע, הגיש בקשה למקלט, שבה נטען כי הוא נרדף על רקע נטייתו המינית בסין. בקשת המקלט של המבקש נסגרה לאחר שלא התייצב לראיונות ולא השיב לשיחות טלפוניות.
לאחר כשנה המבקש נעצר והושם במשמורת. בשימוע שנערך לו, המבקש אמר שבא לישראל כדי לשפר את מצבו הכלכלי, ובהמשך ניסה להגיש בקשת מקלט מקוונת, בה טען כי נרדף על ידי המשטר בסין בגין פעילות פוליטית.
בית הדין לעררים דחה ערר שהוגש על החלטת משרד הפנים להרחיקו מישראל, ובמסגרת ערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי, נדחתה בקשתו לסעד זמני שימנע את הרחקתו. על ההחלטה לדחות את הבקשה לסעד זמני הוגש ערעור לבית המשפט העליון.
בית המשפט העליון קבע שמידת ההתערבות של ערכאת הערעור בהחלטות הנוגעות לסעדים זמניים מצומצמת, ושמורה למקרים חריגים בלבד, וכי קביעת בית המשפט המחוזי, שלפיה הסיכויים לקבלת טענות המבקש אינם גבוהים – נטועה ביתדות חזקים.
לעניין מאזן הנוחות, בית המשפט ציין שגם אם יש ממש בטענות המבקש לפיהן הוא נרדף במולדתו, הרי שאין כל הכרח כי יעזוב את הארץ דווקא לסין, אם יבחר לשתף פעולה ולעזוב את הארץ מרצונו.